הדפם מאמר

דניאל ט':כ"ד-כ"ז

אחת מהנבואות החשובות ביותר מבין הנבואות הרבות בתנ"ך מופיעה בדניאל
ט' :כ"ד-כ"ז. כדי להבין היטב את הנבואה הנ"ל, על הקורא ללמוד היטב את
הקשרו של כל הפרק. בפתיחת פרק ט', מנסה דניאל להבין את נבואתו של
ירמיה בה ניבא שהגולים היהודים שנלקחו לשבי בבבל, לא ישובו במהרה
לארץ ישראל אלא ישהו שם שבעים שנה לפני שובם לארצם

כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:  לְכָל-הַגּוֹלָה--אֲשֶׁר-הִגְלֵיתִי מִירוּשָׁלִַם, בָּבֶלָה.
בְּנוּ בָתִּים, וְשֵׁבוּ; וְנִטְעוּ גַנּוֹת, וְאִכְלוּ אֶת-פִּרְיָן. קְחוּ נָשִׁים, וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת, וּקְחו
לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים, וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת; וּרְבוּ-שָׁם, וְאַל-
תִּמְעָטוּ. וְדִרְשׁוּ אֶת-שְׁלוֹם הָעִיר, אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה, וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ, אֶל-
יְהוָה:  כִּי בִשְׁלוֹמָהּ, יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם. כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אַל-
ַשִּׁיאוּ לָכֶם נְבִיאֵיכֶם אֲשֶׁר-בְּקִרְבְּכֶם, וְקֹסְמֵיכֶם; וְאַל-תִּשְׁמְעוּ, אֶל-חֲלֹמֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר
אַתֶּם, מַחְלְמִים. כִּי בְשֶׁקֶר, הֵם נִבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי:  לֹא שְׁלַחְתִּים, נְאֻם-יְהוָה.  כִּי-כֹה,
אָמַר יְהוָה, כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה, אֶפְקֹד אֶתְכֶם; וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם, אֶת-
דְּבָרִי הַטּוֹב, לְהָשִׁיב אֶתְכֶם, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה.

ירמיה כ"ט. ד-י

דניאל חשב על המילים של ירמיה, בימי דריוש בן אחשורוש מזרע מדי. דריוש מלך לפני
כורש. היה זה כורש שגזר את הגזרה שגולים יוכלו לחזור לארץ ישראל. עובדה זו כתובה
בספר דברי הימים ב',

וּבִשְׁנַת אַחַת, לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, לִכְלוֹת דְּבַר-יְהוָה, בְּפִי יִרְמְיָהוּ--הֵעִיר יְהוָה, אֶת-רוּח
כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס, וַיַּעֲבֶר-קוֹל בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, וְגַם-בְּמִכְתָּב לֵאמֹר. כֹּה-אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ ַ
פָּרַס, כָּל-מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וְהוּא-פָקַד עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת,
בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה:  מִי-בָכֶם מִכָּל-עַמּוֹ, יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ--וְיָעַל.

דברי הימים ב' ל"ו. כ"ב-כ"ג

עלינו לדעת שמלך כורש גזר את הגזרה בדיוק שבעים שנה לאחר שנבוכדנצר הגלה את
עם ישראל בבלה. דניאל ידע מנבואתו של ירמיה, ששבעים השנה כמעט הגיעו לקיצם
ולכן, בזמן שהתפלל ובקש מהקב"ה להגשים את נבואתו של ירמיה, קבל את הנבואה
החשובה הבאה:

שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל-עַמְּךָ וְעַל-עִיר קָדְשֶׁךָ, לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע ולחתם (וּלְהָתֵם) חטאות
(חַטָּאת) וּלְכַפֵּר עָו‍ֹן, וּלְהָבִיא, צֶדֶק עֹלָמִים; וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא, וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים.
וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן-מֹצָא דָבָר, לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד-מָשִׁיחַ נָגִיד--שָׁבֻעִים, שִׁבְעָה;
וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ, וּבְצוֹק, הָעִתִּים. וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים
שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ; וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא, וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף,
וְעַד קֵץ מִלְחָמָה, נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת. וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים, שָׁבוּעַ אֶחָד; וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ
יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה, וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם, וְעַד-כָּלָה וְנֶחֱרָצָה, תִּתַּךְ עַל-שֹׁמֵם.

דניאל ט.כ"ד-כ"ז

הנבואה הנ"ל מתחילה במילה " שָׁבֻעִים", שפרושה אכן שבוע, אך לא שבוע של שבעה
ימים אלא שבע שנים. זאת אומרת, הביטוי "שָׁבֻעִים שִׁבְעִים" מדבר על תקופה של ארבע
מאות ותשעים שנה. צ"ל שתקופה זו אינה ארבע מאת ותשעים שנה הנמשכות ברצף.

השאלה המתבקשת היא, מה העניין המרכזי בתוך הנבואה הזאת? התשובה היא שה' יקים
את מלכותו לאחר תקופה של ארבע מאות ותשעים שנה. בפסוק כ"ד כתוב שה' גזר ארבע
מאות ותשעים שנה על עם ישראל וירושלים (שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל-עַמְּךָ וְעַל-עִיר
קָדְשֶׁךָ), ובסוף התקופה הזאת ימלוך הקב"ה במלכותו המכוננת על פי התורה, ופשעים
וחטאים ייפסקו (לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע ולחתם (וּלְהָתֵם) חטאות (חַטָּאת)). הפסוק ממשיך ואומר:
"וּלְכַפֵּר עָו‍ֹן, וּלְהָבִיא צֶדֶק עֹלָמִים". פה מגלה לנו דניאל שה' יכפר על עוון, כשהתוצאה
מכפרה זו היא "צדק עולמים" – כלומר, צדק לעולם ועד בעולם כולו. הפסוק מסיים
במילים, "וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא, וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים". מכך לומד הקורא שה' יאשר
(וְלַחְתֹּם) את הנבואה (חָזוֹן) באמצעות המשיח. כתוב: "וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא", אם כך,
מדוע מתרגמים את המילה נביא במילה משיח? מפני שמשה רבינו אומר,

"נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי, יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן." דברים י"ח.ט"ו

ישנה הסכמה בין כל הפרשנים שהנביא עליו מדבר משה הוא המשיח - המשיח שיכפר על
עוון וימלוך במלכות ה'. המשיח ישלוט על פי התורה ויביא צדק עולמים. הביטוי האחרון
הוא " וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים". בביטוי זה מבינים מהנבואה שבמשך מלכות ה' ייכון בית
המקדש ויפעל כתיקונו.

בפסוק הבא אומר דניאל: "לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד-מָשִׁיחַ נָגִיד--שָׁבֻעִים, שִׁבְעָה",
זאת אומרת שמהיום שיצאה הגזרה להשיב ולבנות את ירושלים, יעברו שבעה שבועים. יש
מחלוקת בנוגע למשמעותו של הפסוק הנ"ל. ישנן דעות רבות על זהותו של "משיח נגיד",
אך ברור שאין זה משיח צדקנו. ישנן גם מחלוקות רבות בנוגע לפסוק "וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים
וּשְׁנַיִם, תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ, וּבְצוֹק, הָעִתִּים". אף כי יש חוסר הבנה לגבי הפסוק
הנ"ל, ניתן לומר שהנבואה הזו מדברת על תקופה של ששים ותשעה שָׁבֻעִים או ארבע
מאות שמונים ושלוש שנה. רוב הפרשנים מנסים לקבוע את זמן התחלת חישוב התקופה
הזאת בגלל רצונם העז לדעת מתי יסתיימו ששים ותשעה שָׁבֻעִים, כי יש האומרים שאם
מישהו יודע מתי התקופה תסתיים, אזי אותו האיש ידע מתי לצפות למשיח או לחורבן
הבית  השני, מדוע? כתוב בפסוק הבא,

"וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ; וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד
הַבָּא, וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף, וְעַד קֵץ מִלְחָמָה, נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת."               דניאל ט'.כ"ו

לגבי המשיח, צריך להבין שהפסוק אינו מדבר על ביאת המשיח אלא על מותו (יִכָּרֵת
מָשִׁיחַ). בנוסף מדבר הפסוק על חורבן הבית השני.

נמשיך ונדון בפסוק כ"ו מאוחר יותר, לפני כן נראה מה הסיבה שלא כדאי לעקוב אחרי
אותם פרשנים המנסים לחשב את התאריכים לאירועים הללו.

לפי נבואתו של דניאל, ישנם כמה אירועים חשובים והתאריכהם.

תחילת גלות בבל.
חורבן הבית הראשון.
עליית מלך כורש לשלטון (צ"ל שהיה זה כורש שגזר את הגזרה על סיומה של גלות בבל שלפי נבואתו של ירמיה תחול בשנה הראשונה למלכותו.
גזרתו של דריוש הפרסי לבנות את ירושלים.
מותו של ישוע הנוצרי.
חורבן הבית השני

בנוגע לתאריכים לאירועים הנ"ל, על הקורא להבין שישנן שתי מסורות: הראשונה
ההיסטורית והשנייה של רש"י. עליו גם לדעת שהתאריכים אינם מדיוקים, ישנה אפשרות
לטעות בשנים אחדות לפני או אחרי (שנתיים עד עשר שנים בערך).

טבלה

היסטורי                                          רש"י

תחילת גלות בבל 3155      605 לפני הספירה 3319      441 לפני הספירה

חורבן הבית הראשון 3173      587 לפני הספירה 3338      423 לפני הספירה

מלך כורש 3225      535 לפני הספירה 3390      370 לפני הספירה

גזרתו של דריוש 3315      445 לפני הספירה 3427      333 לפני הספירה

מותו של ישוע 3790                30 לספירה 3790               30 לספירה

חורבן בית השני 3828                68 לספירה 3828               68 לספירה

הבה ונראה כעת כיצד מתייחסת נבואתו של דניאל אל התאריכים הללו. רש"י אומר
ששבעים השנים של גלות בבל הן, מחורבן בית הראשון 3338 ועד 3408. זאת טעות מפני
שגלות בבל הסתיימה בשנה הראשונה של כורש שלפי רש"י התחיל למלוך ב-3390.
עזרא הסופר אישר עובדה זו,

וּבִשְׁנַת אַחַת, לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, לִכְלוֹת דְּבַר-יְהוָה, מִפִּי יִרְמְיָה:  הֵעִיר יְהוָה, אֶת-רוּחַ
כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס, וַיַּעֲבֶר-קוֹל בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, וְגַם-בְּמִכְתָּב לֵאמֹר. כֹּה אָמַר, כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ
ָּרַס--כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם; וְהוּא-פָקַד עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת,
בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה.  מִי-בָכֶם מִכָּל-עַמּוֹ, יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וְיַעַל, לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר
בִּיהוּדָה; וְיִבֶן, אֶת-בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל--הוּא הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. וְכָל-
הַנִּשְׁאָר, מִכָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר-שָׁם--יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ, בְּכֶסֶף וּבְזָהָב
וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה; עִם-הַנְּדָבָה--לְבֵית הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם.      עזרא א'.א-ד

כמו כן טעה רש"י בחשבו שגלות בבל התחילה עם חורבן הבית הראשון. ירמיה אומר לנו
שהגלות התחילה כאשר נבוכדנצר עלה לירושלים בשנה הרביעית למלכות יהויקים. המלך
יהויקים המשיך למלוך שבע שנים נוספות. אחרי יהויקים, מלך בנו יהויכין רק שלושה
חדשים. אחרי יהויכין מלך צדקיהו אחת עשרה שנה. זאת אומרת שגלות בבל התחילה
שמונה עשר שנה לפני חורבן הבית הראשון. לפי רש"י 3319-3390 ולפי ההיסטוריה
3155-3255.

דניאל אומר ש"מִן-מֹצָא דָבָר, לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד-מָשִׁיחַ נָגִיד--שָׁבֻעִים,
שִׁבְעָה". צ"ל שדניאל אינו מדבר על גזרתו של מלך כורש לבניית בית המקדש,

"כֹּה-אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, כָּל-מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וְהוּא-פָקַד
עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת, בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה"                          דברי הימים ב' ל"ו.כ"ג

דניאל מדבר על הגזרה לבנות את העיר ירושלים. דברנו קודם על הויכוח בנושא זה ועל
זהותו של 'משיח נגיד', לכן אין צורך להרחיב את הדיבור על נושא זה הנמצא ממילא
בספק. הבה ונחזור לפרש את פסוק כ"ו ותקופתן של ארבע מאות שמונים ושלוש השנים.
אף כי אין איש יודע ממתי להתחיל לספור את השנים הללו, או באם כוונת הנבואה לשנים
הנמשכות ברצף, פרשנים רבים מנסים להראות שהם יודעים בוודאות מהי כוונת נבואת
דניאל. למשל, רבים מהפרשנים הנוצרים אומרים שדניאל מדבר על גזרתו של
ארתחשסתא,

"וַיְהִי בְּחֹדֶשׁ נִיסָן, שְׁנַת עֶשְׂרִים לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ--יַיִן לְפָנָיו; וָאֶשָּׂא אֶת-הַיַּיִן
וָאֶתְּנָה לַמֶּלֶךְ, וְלֹא-הָיִיתִי רַע לְפָנָיו. וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים, וְאַתָּה אֵינְךָ
חוֹלֶה--אֵין זֶה, כִּי-אִם רֹעַ לֵב; וָאִירָא, הַרְבֵּה מְאֹד. וָאֹמַר לַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם יִחְיֶה;
מַדּוּעַ לֹא-יֵרְעוּ פָנַי, אֲשֶׁר הָעִיר בֵּית-קִבְרוֹת אֲבֹתַי חֲרֵבָה, וּשְׁעָרֶיהָ, אֻכְּלוּ בָאֵשׁ. וַיֹּאמֶר
לִי הַמֶּלֶךְ, עַל-מַה-זֶּה אַתָּה מְבַקֵּשׁ; וָאֶתְפַּלֵּל, אֶל-אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם. וָאֹמַר לַמֶּלֶךְ--אִם-עַל-
הַמֶּלֶךְ טוֹב, וְאִם-יִיטַב עַבְדְּךָ לְפָנֶיךָ:  אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנִי אֶל-יְהוּדָה, אֶל-עִיר קִבְרוֹת אֲבֹתַי-
-וְאֶבְנֶנָּה. וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ וְהַשֵּׁגַל יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ, עַד-מָתַי יִהְיֶה מַהֲלָכְךָ--וּמָתַי תָּשׁוּב;
וַיִּיטַב לִפְנֵי-הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלָחֵנִי, וָאֶתְּנָה לוֹ זְמָן. וָאוֹמַר, לַמֶּלֶךְ--אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, אִגְּרוֹת
יִתְּנוּ-לִי עַל-פַּחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר:  אֲשֶׁר, יַעֲבִירוּנִי, עַד אֲשֶׁר-אָבוֹא, אֶל-יְהוּדָה. וְאִגֶּרֶת אֶל-
אָסָף שֹׁמֵר הַפַּרְדֵּס אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִתֶּן-לִי עֵצִים לְקָרוֹת אֶת-שַׁעֲרֵי הַבִּירָה אֲשֶׁר-
לַבַּיִת וּלְחוֹמַת הָעִיר, וְלַבַּיִת, אֲשֶׁר-אָבוֹא אֵלָיו; וַיִּתֶּן-לִי הַמֶּלֶךְ, כְּיַד-אֱלֹהַי הַטּוֹבָה עָלָי.

נחמיה ב.א-ח

תאריך האירוע הנ"ל הוא חודש ניסן, שנת 445 לפני הספירה. נוצרים רבים אומרים
שבתאריך זה מנבא דניאל על הזמן המדויק בו נצלב ישוע. ישנן כמה בעיות עם פירושם.
בראש ובראשונה דניאל אומר שאחרי ארבע מאות שמונים ושלוש שנה המשיח ייכרת.
לפני שנדבר על משמעותו של 'המשיח ייכרת', הבה ונשים לב למילה 'וְאַחֲרֵי'. מילה זו

אינה מדייקת. זאת אומרת שהקורא אינו יודע לבטח מתי 'אחרי ארבע מאות שמונים
ושלוש שנה'. האם כוונתו של דניאל לזמן המיידי אחרי התקופה של ארבע מאות שמונים
ושלוש השנים, שנה אחריה, או אפילו מאה שנה אחריה? פשוט אין לדעת. ישנה נטייה
בקרב הנוצרים לומר שהמשיח נצלב מיד אחרי סיום ארבע מאות שמונים ושלוש השנים.
הם מפרשים זאת כדלקמן: ששים ותשע שָׁבֻעִים הם 483 שנה, ועד כה פירושם נכון, אך
טעותם מתחילה כאשר הם אומרים ש483 שנה שווים 173,880 יום. ראשית דבר, אין
סיבה לספור ימים. אך הפרשנים הנוצרים רוצים להמיר שנים לימים מפני שלפי דעתם,
ללא ההמרה, נכשלת נבואתו של דניאל. לטענתם, יש הבדל בין שנה תנ"כית לשנה לועזית.
הדבר נכון אם מדובר בזמן לטווח קצר, אך אין זה נכון אם מדובר בזמן לטווח ארוך.
טעותם היא בזאת, שלטענתם יש בשנה תנ"כית 360 יום בשנה. אך אין זה נכון! אין בידם
סמכות לקבוע טענה זאת! על פי היהדות, יש בשנה רגילה 354 יום, כי חודש תנ"כי מבוסס
על הלבנה. מאחר ומחזור הלבנה הוא 29 יום, 12 שעות, 44 דקות ו3.3 שניות - שנה
תנ"כית היא 354 יום. צ"ל שיש חודשים בשנה הכוללים 29 יום ויש הכוללים 30 יום.
הנוצרים טעו בחשבם ששנה תנ"כית נחשבת 30 X 12 =360.

הידע הנפוץ הוא שבשנת חמה יש 365.25 יום. היות ובני ישראל יצאו ממצרים באביב,
חייב על פי התורה שחודש ניסן תמיד ימצא באביב. במילים אחרות, קורבן הפסח, וכמובן
חג המצות חייבים להיות באביב ולא בכל עונה אחרת

"שָׁמוֹר, אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, הוֹצִיאֲךָ
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם—לָיְלָה"                                             דברים ט"ו.א
לולי התיקון בלוח השנה התנ"כי, אזי חודשים, ולכן גם החגים היו בקביעות זזים אחורה
11 יום בכל שנה, וכך יימצאו בעונות שונות. כדי למנוע זאת, נוסף עוד חודש בעל 30 יום
– אדר ב' בכל שבע פעמים בתוך תשע עשרה שנה. זאת אומרת, בתוך מחזור של 19 שנה,
בשנה ה-3, 6, 8, 11, 14 ,17 ,19, יש חודש נוסף (אדר ב'), ובכל השנים הללו יש 384
יום.

עצם העובדה שיש את תיקונו של חודש אדר ב', מראה שאין צורך להמיר שנים לימים כדי
לפתור את נבואתו של דניאל. גם אם מדובר ביותר משנה או שנתיים, נותר אותו מספר של
ימים בשנה תנ"כית כבשנת חמה.

הבה ונחזור לדון בפסוק כ"ו בפרק ט'. בפרק י"ב, הקב"ה אמר לדניאל,

" וַיֹּאמֶר, לֵךְ דָּנִיֵּאל:  כִּי-סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים, עַד-עֵת קֵץ."    דניאל י"ב.ט'

ייתכן שבזמן הזה לא ניתן להבין את התאריכים והחישובים. אך ניתן לומר כדלקמן: אחרי
תקופתן של 483 השנים, ייכרת המשיח. המילה "לכרות" קשורה למילה "ברית". לכן
יקריב המשיח את חייו כדי לכרות ברית. איזו ברית? ברית שלום - שלום בין הקב "ה
לאנושות. ישעיה הנביא מדבר על הסיבה בגללה אנו זקוקים למשיח - כדי לעשות שלום
בינינו לאלוקים.

"הֵן לֹא-קָצְרָה יַד-יְהוָה, מֵהוֹשִׁיעַ; וְלֹא-כָבְדָה אָזְנוֹ, מִשְּׁמוֹעַ.  כִּי אִם-עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם, הָיוּ
מַבְדִּלִים, בֵּינֵכֶם, לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם; וְחַטֹּאותֵיכֶם, הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם--מִשְּׁמוֹעַ."

ישעיה נ"ט.א-ב

ברור מהפסוק הנ"ל שיש לאנושות צורך להיגאל. מסיבה זו מכריז ישעיה  בסוף הפרק,

"וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב--נְאֻם, יְהוָה. וַאֲנִי, זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר
יְהוָה--רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וּדְבָרַי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְּפִיךָ:  לֹא-יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי
זֶרַע זַרְעֲךָ, אָמַר יְהוָה, מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם."                               ישעיה נ"ט. כ'-כ"א

דניאל ממשיך בפסוק כ"ו ואומר שעל אף המעשה שעשה המשיח, בהקריבו את עצמו
כקורבן, "וְאֵין לו". זאת אומרת; לא למענו - למשיח עצמו אין צורך לגאולה מפני שהוא
צדיק גמור וחף מפשע. עובדה זו מגלה לקורא מדוע משיח צדקנו מתאים להיות גואלנו.
הפסוק מסיים במילים,

"וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא, וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף, וְעַד קֵץ מִלְחָמָה, נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת."

ממשפט זה אנו למדים על הנקודה החשובה ביותר בקשר לחישוב הזמן. משפט זה אומר
שהמשיח יבוא כדי לגאול את האנושות לפני חורבן הבית השני, דהיינו שנת 68 לספירה.

במאמר הבא, בעז"ה, נחקור את הקשר בין החלק השני של פסוק כ"ו לפסוק כ"ז.